עובדות אשר פוטרו מעבודתן ללא היתר מתאים בשעת היותן בהריון רשאיות להגיש תביעה לבית הדין לעבודה לקבלת פיצוי כספי בגין כך.

סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") קובע כי אין לפטר עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות.

כמו כן, סעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים קובע כי לבית הדין האזורי לעבודה סמכות לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין.

בנוסף, סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים קובע כי במצב שבו פוטרה עובדת בניגוד לסעיף 9 כאמור לעיל, בית הדין לעבודה יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע לעובדת במהלך התקופה המזכה.

חשוב לציין, כי לבית הדין לעבודה סמכות לפסוק הן פיצוי בגין נזק שאינו ממוני והן פיצוי בגין נזק ממוני.

כמו כן, עובדות שפוטרו במהלך הריון רשאיות לתבוע גם בגין עילת "אפליה". סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה קובע, בין השאר, כי לא יפלה מעסיק בין עובדיו מחמת הריון, בין היתר, במצב של פיטורים.